תוספתא כפשוטה על בבא קמא ט׳:ב׳

2 4. בנזק כיצד וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות. ומפרש להלן שפעמים והנזק כולל גם שבת, ופעמים הוא שבת גרידא, כלומר, נזק.

3 5-6. אין רואין אותן כאילו עושה סלע ביום, וכאילו עושה מנה ביום וכו'. כלומר אין שמין בשבת אחרונה ע"פ מלאכתו שהיה עושה כשהיה בריא. וכן במכילתא דרשב"י הנ"ל: יכול יהו רואין אותו כאלו הוא עושה סלע ביום, וכאלו עושה שתי סלעים, ת"ל ונקה המכה. רק שבתו יתן, שבתו אחרונה יתן, לא שבתו ראשונה. ובכי"ו כאן: באילו וכו' ובאילו, ויש לקיים גירסא זו ע"פ הדחק. ובבבלי פ"ה ב': ואם תאמר לקתה מדת הדין, דכי מיתפח האי גברא לאו אגרא דשומר קישואים הוא שקיל, אלא דלי דוולא וכו'. ונחלקו הראשונים בפירושו, עיין בחי' הרשב"א בשם הר"א אב"ד, ובמלחמות להרמב"ן בסוגיין. ובחי' הראב"ד, עמ' ר"ז, והביאו הרשב"א הנ"ל: דלכי מיתפח האי גברא לא ליהוי שומר קישואין וכו', וכל הלוקח אותו בלא יד אינו לוקח אותו אלא כשומר קישואין, מפני כי היא רב = רוב מלאכתו, ופוחת בדמים עד שמירת קישואין, וכל מה שפוחת זה בדמים מוסיף זה בתשלומין וכו'. וכל הקושיים שם מפני הגירסא "דכי מתפח האי גברא וכו'" ומעיד לנו הרמב"ן במלחמות שזו היא הוספה מן הגליון ואינה בנוסחאות ישנות שבספרד ובישיבתו של ר"ח. ובתוספתא בוודאי אין קושי, וברור שהכוונה שאין מתחשבין עם השבת הראשונה כלשון המכילתא, ואם נקטעה ידו, או רגלו, ואינו ראוי למלאכתו הראשונה, הרי הוא כפועל שאין לו אומנות מיוחדת. ועיין בבעל המאור בסוגיין ובפי' רבינו יהונתן, עמ' 235 ואילך, ובהערות ר"ש פרידמן שם.

4 6. אלא רואין אותן כאילו חיגר שומר קשואין. וכ"ה "חיגר" בתוספות פ"ה ב' ד"ה רואין, רשב"א שם, ד"ה שבת, רא"ש פ"ח סי' ד' ונ"י פ"ח סי' ג'. ובברייתא שבבבלי פ"ה ב': לא נזכר "חגר", אלא "רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין". ואמר רבא בבבלי פ"ה ב': שיבר את רגלו וכו' ושבת רואין אותו כאלו שומר הפתח. ואמרו הראשונים הנ"ל שבמשנתנו ובברייתא שאמרו שם "רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין" על נקטעה ידו גרידא, ולא על שיבר את רגלו. והביאו את התוספתא כאן ופירשוה בחגר ברגלו אחת. וכגירסא שלפנינו הביא במלחמות הנ"ל בשם הירושלמי פ"ח ה"ג, ו' ע"ב והתוספתא. וכן במכילתא דרשב"י הנ"ל: אלא רואין אותו כאלו הוא חגר שומר מקשאות ומדלעות. ואם תאמר לקתה מדת הדין, לא לקתה שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו.